הָארִי בְּלָאק וְפוֹטֵר בִּלְעָם
מאז ומעולם - לומדים משנה בכל העולם
שרה אמנו הייתה דודה של בלעם. רשע זה ראה בית של תורה בית של קדושה וטהרה אצל דודתו הנביאה ולא למד ממה כלום.
אומר המדרש (ילקוט שמעוני רמז תשסו): "בלעם היה בנה של מלכה אחות שרה וילדה את קמואל - זה בלעם! ונקרא כן על שקם נגד אומה של אל. ומלכה הייתה עקרה, וכמו שהתפלל אברהם על שרה התפלל גם על מלכה, לכן אמר בלעם לולי אברהם לא הייתי בעולם" (עכ"ל המדרש).
לא היה לרשע זה הכרת הטוב, ויתרה מזאת ידוע שבלעם גלגול של לבן הארמי, יוצא מכאן שרצה בלעם לקלל את בני בני בנותיו וכל זה כי לא נדבק באומה קדושה ולא הודה על האמת.
יתרו איוב ובלעם מגדולי הקוסמים והמכשפים בעולם כולו, היו יועציו של פרעה יתרו הודה שה' הוא אחד ונדבק בו הוא וצאצאיו, וכן איוב. ואותו רשע עשה מאמצים כבירים כדי לקלל.
ולכן כשבא לקלל את ישראל במעמד 'היוקרה' של קונגרס או"ם הקוסמים והמכשפים במדבר פתח הקב"ה את הרקיע והראה לבלעם את מקום יעקב אבי האומה בכסא הכבוד: "בספר היכלות, הקב"ה מחבב ומנשק (נישוק הוא אמצעי חיבור: הפה הוא תושב"ע - התורה שיוצאת מהפה ועוברת דרך הנישוק למנשק - לקב"ה, וכך נוצר חיבור. וליודעי ח"ן גם בפה יש זיווג כפי שמביא המהרח"ו בעץ חיים) את דיוקנו של יעקב החקוק בכסא כשאומרים 'קדוש קדוש קדוש', ומשים ב' זרועותיו על ב' זרועותיו של יעקב ואומר: 'אשרי העם שבניו מקלסים אותו בקדושות הללו'. והראה הקב"ה לבלעם מחזה ש-די יחזה,
מעשה מרכבה ומקום יעקב בכיסא ואומר 'טבו אהליך יעקב' בגימ' 'יעק"ב בכס"א' כי השכינה מאהלת מעליו (ילקוט שמעוני בלק, ה').
וכך כותב בעל הטורים על הפסוק: "לפי שיעקב הוא באוהל של מטה ובאוהל של מעלה בכסא הכבוד, (ולכן ישנם) שישה תיבות בפסוק כנגד שישה אוהלים".
וחידשנו בבית המדרש 'שמנה לחמו': אין אוהל אלא אוהל של תורה שבעל פה - המשנה, שהם כנגד שישה סדרי משנה, וכל תיבה מהפס' מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל היא כנגד סדר, כלהלן:
מַה - כנגד סדר זרעים
סדר זרעים פותח באות מ' של מאימתי, וכן אותיות מ'ה' הם האות הראשונה והאחרונה של המשנה הראשונה: 'מאמתי... עבירה'.
- סדר זרעים מתחיל באות מ' של מאימתי.... ונגמר באות ה' של אישה בפרק ד' של ביכורים (פרק אנדרוגינוס).
- מה בגימ' אדם שנברא מהאדמה, ורק על ידי שמאמין בה' שמצמיח חיטים מזרעים שנרקבים באדמה, ומוריד מטר.
טֹּבוּ - כנגד סדר מועד
'טבו' אותיות טוב והוא יום טוב, שהסדר עוסק בימים טובים המלאים ברוחניות וקדושה משאר ימות החול: שבת, פסח יום הכיפור וכו'
- וכן בכתיב מלא 'טובו' עם הכולל גימ' 24, שיש 24 פרקים במסכת שבת שהיא 'היום' של הקב"ה כנגד כ"ד קישוטין של הכלה העליונה.
- וכן מועד בגימ' 120 שהוא 5 פעמים טובו עם הכולל (גימ' 24), ועם המילה טובו עצמה סה"כ 6 פעמים טובו כנגד ששה סדרי משנה.
אֹהָלֶיךָ - כנגד סדר טהרות
אדם כי ימות באהל והוא דיני טומאה וטהרה. דיני טומאה וטהרה ניתנו בצורתם שלפנינו באוהל מועד, 'זאת התורה אדם כי ימות באהל', כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא... זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי־יָמוּת בְּאֹהֶל... והנה האהל המקבל טומאה הוא נעשה מארוג או עור, כמו הענין באהל המשכן, והוא יִטמא ...
- וכן אהליך בגימ' 66 - שטהרות הוא הסדר ה-6 מתוך ה-6 סדרי משנה.
- וכן טהרות בגימ' כתר שהם גימ' שישה החותמות בכתר העליון (מעשה רוקח על המשנה - בהוצאת מכון 'שמנה לחמו')
יַעֲקֹב - כנגד סדר נזיקין
מלשון 'גם קב לא תקבנו' 'וקבתו לי משם', והוא לשון של גרימת נזק, שבלק ובלעם מאוד רצו להזיק לעם ישראל.
- וכן בלעם ניזוק בעצמו: 'מה אקוב לא קבה אל' קדושים היו ישראל בדגליהם... ואף בלעם הביט בהם ויצאה עינו ואמר מי יכול ליגע באלו...(ילקוט ראובני צד)
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ - כנגד סדר נשים
הוא לשון מדור ומגורים דהיינו בית. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי ״אִשְׁתִּי״ וּלְשׁוֹרִי ״שׁוֹרִי״, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי - ״בֵּיתִי״ (מפני שהיא עיקרה של הבית), וּלְשׁוֹרִי - ״שָׂדִי״. (שבת קי״ח). וכן, 'ביתו' זו אשתו (יומא ב), וגם 'ביתך' זו אשה (סוטה מד) ויש עוד הרבה.
- וכן משכנתיך (בגימ' 840) והוא עולה בגימ' וּבָנוּ (גימ' 64) בָתִּים (גימ' 452) וְיָשָׁבוּ (גימ' 324)
יִשְׂרָאֵל - כנגד סדר קדשים
שנאמר קדשי ישראל, וכן תיבת ישראל נוטריקון יָשָׁר אֶל, שהדרך הישרה היא כידוע הכי קצרה ומהירה לקב"ה ע"י קורבנות בבית המקדש.
- וכן, עשב היה בבית המקדש ונקרא 'מעלה עשן' והיה עולה יָשָׁר אֶל הקב"ה ושום רוח לא הייתה מנצחתו.
- וכן יָשָׁר גימ' 'זה בית א-ל-הים' שבו מקריבים קרבנות אֶל הקב"ה.
"אמר בלק לבלעם שמות שלנו גורמים לכלות את ישראל: באלק - ב"א ל"ק, בא מי שילקה אותם. בלעם - ב"ל ע"ם, לא יהיה העם בעולם. אבל הקב"ה אמר הפוך: 'בל' מן בלק, ו'בל' מן בלעם - הרי בלב"ל. נשארו אותיות עמ"ק - פירוש שהקב"ה בלב"ל עמ"ק מחשבותם" (מדרש זוהר דף קצ"ט).
ויבואו אל בלעם וקסמים בידם
והמדרש (ילקוט שמעוני) מוסיף נדבך בהבנת תיבת עמ"ק: 'עמלק' נקרא על שם: סמ"ל, עמ"ק, מל"ק, על"ק הן הן ד' קליפות קשות: סקיל"ה, שריפ"ה, הר"ג, חנ"ק על הסדר...וכולם נתקיימו בבלעם על הסדר... כי עמל"ק ובלעם שורש אחד להם...' וזה הכוונה שהקב"ה בלב"ל עמ"ק מחשבותם.
ובלבול עמ"ק נעשה ע"י לימוד המשנה שהיא תורה שבעל פה, תורה שהמקור שלה מהפה ולא מהכתוב, וחידשנו: 'מַה (גימ' 45) טֹּבוּ (גימ' 17) אֹהָלֶיךָ (גימ' 66) יַעֲקֹב' (גימ' 182) עולה בגימ' 310, ביחד עם פֶה (גימ' 85) עולה הכל משנה! (גימ' 395), ונסביר.
מואב ומדיין אויבים גדולים היו אם כן כיצד מגיע בלק הקוסם הענק והשונא מגיע להתייעץ עם מדיין, שנאמר: 'ויאמר מואב אל מדיין', שני כלבים אלו התאחדו כדי להילחם בזאב שמקיפם (במדבר רבה) ובלק התייעץ עמהם על משה שהיה מלך במדיין 40 שנה וכדי לעמוד על טיבו. אמרו לו זקני מדיין 'אין כחו אלא בפיו', וזהו 'פה' תורה שבעל פה שרק ע"י כח התורה יכולים להתחבר לקב"ה ואז 'ה' נלחם לכם ואתם מחרישין'. ולכן התורה משתמשת בלשון 'כלחוך', ו-2 לחיכות היו 'ילחכו הקהל' 'ילחכו עפר' (בעל הטורים) שהיות וכח ישראל ב'פה' הם כמו השור שמלכך את העפר ואת הירק: כשהשור מגיע לאחו, מביט ימינה ושמאלה בוחן היכן נמצאת 'הסחורה העסיסית', הולך אליו ומתחיל ללכך שמוציא את לשונו השרירית ומסובב עימה את העשבים (בניגוד לשאר הבהמות שאוכלות עם השפתיים) ורק אז יש לו 'אחיזה' טובה בעשבים והוא עוקר אותם עם השורש, וחידשנו 'ילחכו' (גימ' 74) 'הקהל' (גימ' 140) 'ילחכו' (גימ' 74) עולה בגימ' רפ"ח (גימ' 288) ניצוצין. וכך אומר המדרש: 'ויגר מואב מפני העם מאוד' כל יניקתו של בלעם מצד... קליפות נגה ארמית (מגלה עמוקות אופן פ) מנהג העולם אומה באה על אומה מהם הורגים ומהם לוקחים לשביה לעבדים - אבל אילו (עם ישראל) 'לא תחיה כל נשמה' (פסיקתה רבתי).
ממשיך בעל הטורים ואומר 'ילחכו עפר' כנחש... שמדבר מעניין הגאולה (כי יתנו בגויים אז אקבצם - שגאולת ישראל ע"י לימוד המשניות) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל צֹר, שֶׁנֶּאֱמַר : 'כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ (יפחדו) כְּשֵׁמַע צֹר'(שמות רבה ט, י״ג), לומר כאשר נפל פחדם על כל האומות, כן יהיה לעתיד לבוא שיפול פחד ישראל על כל האומות (בניין הגאולה). ונאמר מה השור כחו בפיו אף עם ישראל כחם בפיהם. השור כידוע נותן קולו לפי כחו וכן אותיות 'כלחוך' 'כל כחו' שמלחך העשב עם השורש שלא יצמיח תחתיו (אשד הנחלים), כל העונה אמן יהא שמיא רבה ב -'כל כחו' שהם אותיות 'כלחוך' - קורעין לו גזר דינו!
כל העונה אמן יהא שמיא רבא ב - 'כל כחו' קורעין לו גזר דינו... (שבת קי"ט). ועוד, כל העונה אמן ב - 'כל כחו' פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר: 'פתחו שערים וגו'. וכן דרשו מדכתיב פתחו שערים שהוא על שערי גן עדן כמו שנאמר פתחו לי שערי צדק וגו' זה השער לה' יבאו בו וזה נאמר על שערי גן עדן 'כל כחו' - בכל כוונתו, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים (רש"י), 'כל כחו' - בקול רם (תוס'). ועל ידי זה יכולים לזכות להיות 'אתער כח קדישא עלאה ואתבר חילא ותוקפא דסט"א' (שמתעורר כח קדוש עליון ושובר חילו ותוקפו של היצה"ר)... ואף בתיבה אחת יוכל לזכות שיפתחו לו שערי גן עדן אם יהיה רק כתיקונה ב - 'כל כחו' בכל כונתו וזה נתעורר על ידי התעוררת בקול שהוא בכל שייפוי (הזוהר הקדוש). (חסידות, פרי צדיק, רבי צדוק הכהן מלובלין).
וחידשנו 'ילחכו (גימ' 74) עפר (גימ' 350)' עולה גימ' 424 כנגד - כ' (גימ' 20) של כתר 'המשנה' (גימ' 400) עם 4 תיבות 1ילחכו 2הקהל 3ילכחו 4העפר שגם עולים בגימ' 424.
רק בכח לימוד המשנה הקדושה לתת כח לעם ישראל לעשות תיקוני רפ"ח בעולם הזה ובבא.
וזהו ה - 'פה' הקדוש של עם ישראל שמלחך ומתקן את העולם לכן כ"כ מתוק ש- 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' ביחד עם פֶה (גימ' 395) עולה הכל משנה! (גימ' 395)
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ