שָׁלוֹשׁ החַמְסוֹת

המרגלית השנייה 'ושמרתם ועשיתם' רש"י מפרש ושמרתם זו המשנה, ונשתדל להביא אוצר בלום ועשיר ארגז מלא מרגליות 'שמירה זו המשנה', ותקצר היריעה מלהכיל את השפע המבורך על מרגלית זו. אז בואו נתחיל עם המרגלית הראשונה, ולפני שנביא את מאמרו המשמח, המבעית והמרגש כאחת, בואו ונכיר אחד מענקי ישראל (למי שעדיין לא מכירו).

רבי רפאל בירדוגו (תק"ז, 1747 – תקפ"ב, 1822), הידוע בכינוי 'המלאך רפאל' היה מגדולי חכמי ופוסקי מרוקו, מקובל ודרשן. משפחתו - משפחת בירדוגו ידועה במרוקו ובייחוד במקנס, כשושלת של רבנים ודיינים פוסקי הלכה, שהחל מהמאה השבע עשרה, כיהנו בעיר.

נולד לרבי מרדכי בירדוגו המכונה 'המרבי"ץ', נינו של רבי משה בירדוגו הנודע בכינויו 'המשבי"ר' בעיר מקנס שבמרוקו. גם 'המרבי"ץ' וגם 'המשבי"ר' כיהנו כאבות בתי דינים בעיר מקנס שבמרוקו. בגיל חמש עשרה התייתם מאביו, ובהספדו ביום השלושים לפטירת אביו התגלתה גדולתו בתורה.

בראשית דרכו למד בעוני רב, ומסופר כי בדלותו לא הייתה ידו משגת לקנות נרות ללמוד לאורם ועל כן למד לאורה של הלבנה. העיד על עצמו כי כתב את חיבוריו 'מתוך הטירוף ומתוך יוקר השער ומתוך חוסר כל, ירחם ה'. אך בהמשך חייו התעשר. בשנות השלושים לחייו כיהן כדיין בעיר מקנס יחד עם אחיו רבי יקותיאל ששימש כאב בית הדין, וכן עם הדיין השלישי רבי ברוך טולידאנו. עם השנים, התקבל בכל קהילות המערב כאחד ממורה ההלכה של הדור כולו. לאחר שאחיו רבי יקותיאל נפטר, שימש רבי רפאל כאב בית הדין.     תיקן תקנות וחיבר עשרות ספרים בתחומים שונים ביהדות: תנ"ך, תלמוד (שרביט הזהב - פירוש על הש"ס, נכתב בגיל 24), הלכה, אגדה, מנהגים שו"ת.

 נפטר בשנת ה'תקפ"ב, 1822 בליל הושענא רבה, בסיום לימוד האידרא מספר הזוהר (תיקון ליל הושעה רבה), והוא בן 75 שנה.

בצוואתו ציווה לקברו בתוך ארון, ומסופר עליו כי כעבור שנה שהוצא ארונו בגזירת השלטון, ראו כי גופו שלם והוא נראה כישן על מיטתו.

מַרְגָּלִית רִאשׁוֹנָה

וכעת נביא מדברי קודשו של הגאון הקדוש המפורסם רבי רפאל בירדוגו זיע"א, 'המלאך רפאל', על חשיבות לימוד המשניות ושינון המשנה, כפי שהביא בספרו רב פנינים בדרוש א' לשבת כלה (הודפס בקזבלנקה תש"ל), וזה לשונו:

"הֶאֱרַכְתִּי בְּכָל זֶה לְהוֹדִיעַ מִקְצָת מְתֹעֲלוֹת לִמּוּד הַמִּשְׁנָה עַל פֶּה אַף בִּזְמַנֵּינוּ זֶה, וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר הַתּוֹעֲלוֹת לַאֲשֶׁר לוֹ יַד בְּעִיּוּן הַגְּמָרָא, זֶה הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתֶיהָ לִהְיוֹתָהּ שְׁגוּרָה בְּפִיו, לֹא כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי כִּי לֹא יִפְנֶה אֵלֶיהַ כִּי אִם חֲלוּשֵׁי הָעִיּוּן. וְהַמְּעַיְּנִים - הֵם חֲסֵרִים מֵהַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה בָּזֶה, וְהוּא בְּעֵינֵיהֶם לְבִטּוּל תּוֹרָה, וְחַי נַפְשִׁי כִּי אֵין בִּטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם יְשַׁעֲרוּ זְמַן בִּטּוּלָם בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם, יִרְאוּ אֲשֶׁר בָּהֶם לְבַד לִקְנוֹת הָאָדָם הַשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה עַל פֶּה. כְּלָל הַדְּבָרִים: כִּי לֹא יִקָּרֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וְטוֹרֵחַ בָּהּ זוּלַת מִי שֶׁגּוֹרֵס מִשְׁנָיוֹת עַל פֶּה. זֶהוּ הָעֵסֶק הָאֲמִתִּי! וּמָה צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּבָר שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַמְקֻדָּשִׁים זְכוּתָם יַעֲמוּד לָנוּ כֵּן יְהִי רָצוֹן.

אַךְ מַר לִי מְאוֹד כִּי 'אֶרְאֶה אוֹר כִּי יַהֵל', חָכָם שָׁלֵם בְּעִיּוּן וּסְבָרָא, וְלִבּוֹ רֵיקָם מֵהַמִּשְׁנָה. וְדִין פָּשׁוּט בַּמִּשְׁנָה יִצְטָרֵךְ סֵפֶר וְסוֹפֵר. וְאֵל אל-קים ה', הוּא יְקַיֵּם בְּנוֹ 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' (יְשַׁעְיָה יא ט) כֵּן יְהִי רָצוֹן." עכ"ל.

 

אוֹצַר מַרְגָּלִיּוֹת

רבות הבאנו והזכרנו את הפסוק 'ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם' (ויקרא כב, לא), רש''י מפרש ושמרתם - זו המשנה, ועשיתם - זה המעשה. ונשאלת שאלה מהותית שהשלכותיה כמעט אינסופיות: האם בכל מקום בתורה שכתוב 'שמירה' הכוונה למשנה משניות תושב"ע? ברור שאין בכוחנו לענות על מגה שאלה זו, אך כן באפשרותנו להביא ראיות רבות עד שתכלה היריעה מלהכיל אוצר בלום מרגליות 'שמירה - זו המשנה', אז היידה מתחילים...

על פניו נראה שרש"י ממשיך בכיוון: 'ושמרתם ועשיתם' (דברים ד, ו) מפרש"י ושמרתם - זו המשנה, ועשיתם - כמשמעו. (השמירה - הוא לימוד (המשניות), והעשייה - הוא קיום המצות, שכל שאינו לומד (משניות) אינו עושה, שפתי חכמים.   דהיינו שמי שמקיים מצוות ולא לומד משניות - לא קיים מצוות, וזה כמאמר 'רפאל המלאך' שהבנו לעיל).

בפרשת 'ואתחנן' מוזכרת המילה 'שמירה' 16 פעמים! ובכל פעם כשמוזכר שמו של הקב"ה בתוך ה-16 פסוקים - מוזכר בשם הו'יה י' - ה', דין. ומופיע סה"כ ב-16 פסוקי השמירה 11 פעמים, פעם אחת לשמו, ועוד 10 פעמים לדרשה: 10 פעמים שם ה' הויה כפול 16 תיבות 'שמירה' עולה בגימ' 160, וכאמור השמירה היא רק ע"י לימוד משנה (גימ' 395). ויוצא שמשנה ביחד עם 160 (555=160+395) עולה שמירה גימ' 555 - שהם כנגד שלוש 'חמסות' של שמירה.

 

וכעת נביא מעט מרגליות 'שמירה - זו המשנה':

אמר רבי זעירא     בשם רבי יוחנן: 'אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה, אל תפליגנה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהון משוקעות במשנה...' שנויות במשנה סתם ולא נתפרש שהן הלכות למשה מסיני... אלא חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה והיינו ההלכות השנויות במשנה ובברייתא (עפ"י מהרש"א גיטין ס ע"ב, ומה שכתב שנדרשים מן הפה הם ההלכות השנויות במשנה כן משמע במדרש במדב"ר פרשה יד) מן הדברים הנדרשים מן הכתב.

מה בינן בין ישראל לאומות?! וכי ישראל כאומות העולם?! שהרי אילו מוציאין ספריהן ואילו מוציאין ספריהן... שהקב"ה נתן לישראל משנה - תושב"ע, להיות מצויינין בה משאר האומות כדי שלא יזייפוה ישמעאלים כשם שעשו לתורה שבכתב ויאמרו שהם ישראל. אמר רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן: 'נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב, ואין אנו יודעים איזה מהן חביב. אלא מן מה דכתיב ממה שכתוב 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' - הדא אמרה אותן שבפה שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה.

רבי יוחנן ורבי יודן בי רבי שמעון, חד אמר: 'אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב - אני כורת אתך ברית, ואם לאו איני כורת אתך ברית.' וחרנה אמר: 'אם שימרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב - אתה מקבל שכר, ואם לאו אין אתה מקבל שכר' שמירה זו משנה - דהיינו תלמוד, וקיום - זה מעשה, שתורה שבע"פ צריכה שימור שלא תשתכח אבל תורה שבכתב אין צריך אלא לקיימה ולא חיישינן לשכחה שהרי היא כתובה (ברכת כהן) (ירושלמי פאה ל)

'וּשְׁמַרְתֶּם     אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן', ניראה לפרש (אבות ד' משנה ו'): 'רבי ישמעאל ברבי יוחנן אומר הלומד על מנת ללמד - מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות - מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות', ומובא ברש"י ז"ל (לעיל בפרשת ואתחנן בפסוק 'ושמרתם ועשיתם') כי שמירה זו משנה. ועל פי זה אתי שפיר כוונת הכתוב הנ"ל וזה פירושו 'ושמרתם את דברי הברית הזאת' - שמירה זו משנה כנ"ל, והיינו שתלמדו (משניות) דוקא בכוונה זו על מנת 'ועשיתם אותם' - שתהיה כוונתכם בלימוד התורה על מנת לעשות דוקא, 'למען תשכילו את כל אשר תעשון' - פירוש כי אז תצליחו ויבוא לידכם בפועל את כל אשר תעשון היינו כל מה שעלתה במחשבתכם וגמרתם בדעתכם לעשות ולקיים המצוה כשתבוא לידכם, ותזכו שתצליחו שתבוא המצוה לידכם בפועל ממש.

וכן הכתוב ביהושע: 'לא ימוש ספר התורה...והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות כל הכתוב בה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל'. 'והגית בו...למען תשמור לעשות' - שעיקר הלימוד (משניות) יהיה דוקא למען לעשות שזהו עיקר תורה לשמה. 'כי אז תצליח את דרכיך' - פירוש שתצליח בעסקי עולם הזה והיינו בגשמיות, 'ואז תשכיל' - הכוונה על הרוחניות, שזוכה שמגלין לו רזי תורה. (קול דוד, הרב דוד ויינשטוק)

 

'וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר'...     'כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן...' שבזכות התורה הניתנת לכם בהר סיני, תבואו אל הארץ אשר אני נותן. 'ושבתה הארץ בשנה השביעית שבת לה' - כדי שתהיו פנויים ללמוד החוקים והתורה. אך אם לא ישבתו בשביעית ולא ילמדו התורה אזי יהיו גולים מארצם, לכן בעוון שמיטה גולים מארצם. אך אם ישמרו מצוות שמיטה אז יתקיים בכם 'וישבתם על הארץ לבטח'. לכן מסיים הפסוק 'ועשיתם את חוקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם', שמירה - זו משנה שצריך ללמוד (משניות) ועשיתם -כמשמעו, אז וישבתם על הארץ לבטח. (אור ישן, שניאור נתן בן ישראל ליפשיץ)

 

וסיים החפץ חיים,     שנראה בעליל שחלק אורח החיים הוא היותר מוקדם ללמוד לכל, אף שכל ארבעת חלקי שולחן ערוך הם מצטרכים למעשה, מכל מקום חלק זה הוא מוקדם לכל כי ידיעתו הוא הכרחי בכל יום מימי חייו לקיום התורה ובלעדיו לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו. ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' כי שמירה - זו משנה, ומה ילמד האדם מתחילה אשר יעשה האדם וחי בהם, היינו הלימודים הנוגעים למעשה בכל יום מימי חייו. (ברוב יועץ, עמ' 99, הרב עובדיה דוד)

ועוד יש הרבה וכבר נגמר המקום ביריעה.

יהי רצון שנזכה לשמור על המשנה ועל המצוות ולקיימם בשמחה מתוקה ונזכה למלאכי השמירה ושפע רוחני וגשמי עד בלי די.