'שְׁלוֹם בַּיִת' עִם הַשְּׁכִנַה
'שְׁלוֹם בַּיִת' עִם הַשְּׁכִנַה
(או בִּשְׂכַר בֹּכִים זָכָה לְבֹכִים)
מָה בֶּאֱמֶת הָיָה שָׁם
דע לך שכך היה 'המעמד' כשהגיע זמרי בן סלוא ועשה מעשה עם המדיינית. אומר ה'פליאה' (עמ' תפט): תושב"ע והיינו המשנה היה עם ישראל במדבר!... וכן אתה מוצא ממעשה פנחס שהרג את זמרי ואת המדינית...עכ"ל. כותב 'האביר יעקב' זי"ע (שערי תשובה כ'ה): "והנה אין עברה שמפרדת האדם (כגון זימרי בן סלוא) מן הקדושה והמדביקתו בסטרא דמסאבותא יותר מפגם הברית", זמרי באמת היה אדם גדול בתורה ובמעשים טובים ונשיא בישראל שהקריב עם הנשיאים בחנוכת המזבח, אלא 'שהשאיל' את שכלו לידי יצרו ותאוותו ואיבד עולמו בשעה אחת (עץ יוסף בשם רז''ו). זימרי תפסה בבלוריתה והביאה לפני משה ואמר לו 'בן עמרם זו אסורה או מותרת?' והוא גם מייד ענה 'אם זו אסורה, מי התיר לך את בת יתרו?!' ונעלמה הלכה ממשה. וזמרי עשה מעשה בפרהסיה. ממשיך 'הפליאה': למה נתעלמה ממשה ההלכה? בעבור שזימרי הכניס טומאה להיכל, ומידתו של משה נצ''ח ונתמלא רוגז וחימה וְנִסְתַּם הַמִּשְׁנָה מִן הָאֵשׁ ולא ידע משה (שהכעס והחימה גרמו לו שישכח את ההלכה) עכ"ל. אמר לו פנחס 'רבינו, זו משנה מפורשת במסכת סנהדרין פרק ד משנה ב: 'הבועל ארמית קנאים פוגעים בו'! (ממשיך 'הפליאה':) "אמר משה לפנחס: 'אמת אמרת, ואתה הבא מאותו צד של קינאה (אתה משבטו של לוי שקנא על העגל) תהיה מקנא!' וזהו קריינא דאיגרתא, ובדין עשה פנחס מה שעשה ואם יש לך עיניים (!) תלמד מכאן שהתושב"ע המשנה היה עמהם"! עכ"ל.
ממשיך האביר יעקב: ומשום דהברית היא מדת היסוד, ויסוד כמשמעו - הוא יסוד ושורש עיקר הבית שבית שאין לו יסודות אין לו קיום והעמדה ומיד הוא נופל (וזה מה שקרה לזמרי שמייד נפל ונדקר למוות על ידי פנחס) ונקרא 'שלום' (הנני נותן לו את בריתי שלום!) שהוא שלום הבית! ובהעדר השלום מן הבית חרב הוא ועיקר האדם וקיומו הוא שמירת היסוד, שכששומר אות ברית קודש הרי הוא נשמר מכל נגע ופגע רע עכ"ל. כגון פנחס שקנא קנאה לה' על שמירת הברית והיסוד של עם ישראל! וכל שבט שמעון באו להורגו על שהרג את נשיאם ונעשו לו ניסים גדולים (כפי שמבואר בגמ' והמדרשים). ממשיך האביר יעקב: ואם פוגם אותו רח"ל ואפילו מקיים כל מצות התורה (כגון זימרי שהוא נשיא גדול בישראל ובתורה) הכל בטל ומבוטל, שאם אין שלום אין כלום עכ"ל. ועל זה אומר הזוהר הקדוש (ח"ג יג') ולכן התורה (שבעל פה היא המשנה) אחוזה ביסוד, שכל מי ששומר הברית כאילו שומר את כל התורה, ומי שפוגם בבריתו כאילו מכחיש את כל התורה ומי שפוגם בבריתו פוגם ביסוד, ונחשב כאילו פוגם בכל. 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', מה הטעם, בגלל שהם שומרים על הברית שהעולם עומד עליהן, כמו שנאמר (ימיה לג כה) 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' עכ"ל.
פִּנְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ הוּא מַטַ"ט (מטטרו"ן)!
יש חידוש עצום: (אמר הקב"ה...) משום שבגלל פנחס לא כיליתי את עם ישראל, דין הוא שיהיה חי לעולם! כיוון שקנא לברית שהוא היסוד - השכר שלו שאתן לו ברית על כך! אך כשעבר פנחס בין השבטים שרצו להורגו פרחה נשמתו ממנו אך לאחר מכן חזרה אליו ונהיה בריה חדשה (מגיד מישרים דף כה). אך מה שמפליא ביותר ועצום שבעתיים כשנכנסים פנימה אל הקודש: כשבאו עליו השבטים להורגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת - והניחוהו (לא עשו וידוי הריגה :). נפשות נדב ואביהוא שהיו עדיין משוטטות שם הרגישו בדבר ובאו ונכנסו בגופו שהיה עדיין חם - וקם לתחייה, ומאותם ב' הנשמות זכה להיות מלאך כפי שכתוב בפסוק (שופטים ב' א): 'ויעל מלאך ה' - זהו נשמת פנחס שעלה מדרגה לדרגה, 'מן הגלגל' רוצה לומר מצד הגלגול של ב' נשמות נדב ואביהוא.
וחידשנו שבִּשְׂכַר בֹּכִים זָכָה לְבֹכִים: הנה כל עדת עם ישראל מביטים אל משה שבעגל עמד מול 60 ריבוא מעם ישראל, ומביטים בזמרי בן סלוא שאוחז בבלורית כזבי: 'משה, זו אסורה או מותרת, ומי התיר לך את המדיינית?! ומביטים שוב אל משה ו...רפו ידיו. התחילו כולם גועים בבכיה שנאמר 'והמה בכים פתח האוהל'. זכה פנחס לבכים: שעל-ידי שקיבל עיבור של ב' נשמות נהפך למלאך שהגיע במדרגה זו אל ה - 'בכים' שהוא עולם האופנים אומרים: ב'רוך כ'בוד י'(השם) מ'מקומו.
ובידוע שאדם כשנולד זוכה לנשמה משעת הלידה ואיננה יכולה לפרוח ממנו כי אם במותו. אך סוג זה של עיבור נשמות שהם תוספת לנשמה שמלווה אותו מרגע ביאתו לעולם - כן יכולים לעזוב וכך אירע לפנחס הכהן כשחטא ולא רצה ללכת ליפתח - נשמות נדב ואביהו כן הלכו להם ממנו (עמק המלך צז ע'ג). וכן בשבע מעלות הצדיקים בגן העדן: במעלה השנייה של ישרים וכנגדם מלאכים הנקראים חשמלים - וראש המעלה הוא פנחס בן אלעזר!
אך ישנה מעלה עצומה ויתירה שבעתיים על השבעתיים הקודמים! הזכרנו מספר פעמים בשם השל"ה הקדוש, שמביא מאמר מהזוהר על עץ הדעת טוב ורע: יצר הטוב הוא המשנה דהיינו מט"ט (מטטרו"ן) שהוא בעל ו' קצוות כנגד ששה סדרי משנה. חטא אדם הראשון גרם ערבוב היצה"ט עם היצה"ר, ועל ידי לימוד המשנה עושה הפרדה בין הטוב והרע בעולם.
הסמא"ל פיתה את אלעזר הכהן שיקח אישה מבנות פוטיאל שהיה שורש לעבודה זרה. כשנולד פנחס מבת פוטיאל שמח מאוד הסמא"ל ואמר בדיכאון קשה מות אהרון הכהן יהיה לי חלק בקדושה על ידי פנחס הכהן כשראה הקב"ה את כוונתו של סמא"ל גזר בניו של אהרון שנולדו לפני שנמשך לכהן לא יהיו כהנים אז חרה לו מאוד לסמא"ל מה עשה?
בחרון אפו הלך ופיתה את נדב ואביהוא שיתגאו ולא יקחו נשים מבנות ישראל ואמר להם אתם בדרגה כ"כ גבוהה יותר ממשה ואהרון - וכי מי יכולה להינשא עמכם עד שנענשו ומתו בעטיו של נחש. הקב"ה רצה לנקום בסמא"ל על ידי מי שסביבו היו כל 'העניינים' על ידי פנחס לכן היה מליץ בעדו בבית דין של מעלה 'למה לא נמשך פנחס לכהונה?' עד שהשיבו לו שיעשו רצונו ושיתנו לפנחס ברית כהונת עולם וכאן שמח הסמא"ל שמחה גדולה מאוד כבתחילת תוכניתו והלך והשיא עצה לבלעם שמדיין יפקירו בנותיהם לישראל כי נגזר על בנות הנכר שהיו ח"ו מותרות לישראל, את הראייה שלו לבדייה זו שהנה גזרו משמיים על פנחס בן בת פוטיאל עובד העבודה זרה שיהיה כהן.
מה עשה הקב"ה, גזר שפנחס ינקום נקמתו נקמת אלוקים - שהיא השכינה, ולכן פנחס היה ראוי לכך ולא אחר!
זו המלחמה היא כמו המלחמה שיש בין מט"ט (מטטרו"ן) עם היצר הרע בעולם היצירה. כי פנחס במילוי אותיות גימ' תשי"ג וביחד עם רֹמַ"ח (שעל-ידי רֹמַח עשה את קידוש ה' הגדול), בגימ' תתק"ס (עם הכולל) שזה הטהרה כנגד תתק"ס לוגי מי המקווה טהרה.
וכל זה לעומת תתק"ס של צד הטומאה (שהם בגימ' עם הכולל) ישמעא"ל סמא"ל עש"ו וישראל מנצחים אותם עם 'שמע ישראל' בגימ' תתק"ס (עם האותיות והתיבות).
וכאן מגיע סגירת המעגל הבהיל (כפשוטו!): פנחס הוא אליהו, פנחס זכה לב' נשמות של נדב ואביהו, ונהיה מלאך ה', ומה שמו של המלאך? ראה משה רבנו שפנחס זכה לחיות חיי נצח ללא מיתה וכן אליהו שעלה בסערה השמימה (כי כאמור פנחס ואליהו) הוא ביקש מהקב"ה שיהיה כמוהו!
אמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם, וכך היה: משה נקבר ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, וגופו נתעלה ונזדכך עד שנדבק בספירים. אבל אליהו הוא פנחס נדבק גופו במט"ט (מטטרו"ן) שנכנס לעולם היצירה חי ולא טעם טעם מיתה (מגלה עמוקות, מגיד ישרים ועוד).
וכעת אנו מבינים את מילותיו הקדושות והרותחות של 'הפליאה': 'אם יש לך עיניים תלמד מכאן ממעשה פנחס שהמשנה שהיא סוד מט"ט (מטטרו"ן) הוא פנחס הוא אליהו - היה עמהם!
בְּרִיתִי שָׁלוֹם - יָגֵל יַעֲקֹב מִמָּשִׁיחַ יִשְׂרָאֵל
- בריתי שלום - ו' קטיעה, והוא י' שנוספת לשמו של פינחס ולכן שלום (גימ' 376) עם ה- י' של ה- ו' קטיעה (גימ' 10) עולים יחד לגימ' 386, יחד עם הט' אותיות של בְּ'רִ'י'ת'י' שָׁ'ל'וֹ'ם' - עולים יחד גימ' משנה (גימ' 395)!
- 'ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי... ותלד לעמרם את אהרון ואת משה ואת מרים אחותם'. עמרם (גימ' 350) עם יוכבד (גימ' 42) ועם ג' (גימ' 3) ילדיהם 1אהרון 2משה 3ומרים עולה גימ' משנה (גימ' 395)!
- שואל בעל הטורים: (מדוע ה -) ו' קטועה? כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב: ("אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה: 'אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם' (מדרש אגדה, במדבר כ״ה י״ג) שנאמר: 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא'.
וכתיב חסר ו', ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבוא עם המשיח ויגאל את בניו, וזהו 'יגל יעקוב ישמח ישראל' י'ש'מ'ח אותיות מ'ש'י'ח (ז"א יגל יעקוב) שישמח (יעקב) לימות המשיח (שיבוא ויגאל את ישראל) ויחזור הו' ויהיה אליהו שלם. 'שלום' בגימ' זהו המשיח" עכ"ל.
וחידשנו שפנחס הוא אליהו ויגיע עם המשיח - והיתה לו ולזרעו אחריו. והיתה לו שאינו מת ומגיע עם המשיח, שכן משיח (גימ' 358), לו עם הכולל (גימ' 37) עולה יחד גימ' משנה (גימ' 395)!
שבזכות לימוד המשנה תגיע הגאולה לעם ישראל במהרה בימנו.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ